פסק-דין בתיק ע"א 790/11

השופטת מ' נאור:

1.        המערערים  הם אנשי מחוז הצפון של אגד, אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ. באגד ישנם 2150 חברים, מתוכם כ-45.30% מאזור הדרום; כ-38.25% מאזור הצפון וכ-16.45% מאזור ירושלים. לאנשי מחוז הצפון יש 2 נציגים במזכירות אגד מתוך 6 חברי מזכירות; 7 נציגים בהנהלת אגד מתוך 19 חברי הנהלה; ו-32 נציגים באסיפת המורשים של אגד מתוך 48 חברים. המערערים הגישו לבית המשפט המחוזי בירושלים בקשה לפסק דין הצהרתי באמצעותה ביקשו למנוע קבלת החלטה - שעל פרטיה עוד נעמוד - במוסדות האגודה. תביעתם נדחתה (השופט ב' גרינברגר), ועל כך הם מערערים לפנינו.

2.        ביום 27.6.2010 נחתם בין ממשלת ישראל לבין אגד הסכם שעניינו, בין השאר,  מסירת חלק מקווי השירות המופעלים על ידי אגד למפעילים אחרים. הסכם  זה  נחתם במסגרת מדיניות הממשלה לפתוח את ענף התחבורה הציבורית לתחרות. אגד ניסתה  בעבר לבלום מהלך זה של הממשלה (ראו: בג"ץ 3136/98 אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ נ' שר התחבורה, פ"ד נב(5) 705 (1999)(להלן: עניין אגד)) אך ניסיונה לא עלה יפה. הצורך למסור קווי שירות המופעלים על ידי אגד נכפה עליה הר כגיגית. הוא למורת רוחה. עם זאת, היא חייבת לעשות כן. בנספח להסכם הנזכר גובשה רשימת אשכולות של קווי השירות שיועברו למפעילים אחרים. קווי השירות המופיעים בנספח הם באזור הדרום. עם זאת, צוין בהסכם כי אגד רשאית להציע לממשלה, עד סוף ינואר 2011 (להלן: האופציה) החלפה של אשכול הנגב באשכול אחר שיוצא מאגד. הממשלה אינה חייבת להסכים להצעה ובהעדר הסכמה - כך נקבע - יוצא מאגד אשכול הנגב.

3.        סמוך לתום תקופת האופציה החלו באגד מהלכים - אותם בלמו המערערים עד כה באמצעות צווי ביניים - להמיר את אשכול הנגב באשכול קווים ממחוז הצפון. ההליכים המשפטיים שהתנהלו בפני בית המשפט המחוזי ובפנינו נועדו לחסום מהלך זה. המהלך שהותנע (ולא הושלם עקב צווי הביניים) נועד להחליף את אשכול הדרום  בקווים מאזור הצפון, ועל כך יצא קצפם של המערערים. הם העלו בפני בית המשפט המחוזי שלל טענות - שיקולים זרים העומדים לטענתם ביסוד המהלך; הפרת הבטחה שניתנה להם, לטענתם, וטענות לפיהן החלטה על החלפת הקווים חייבת להתקבל במסגרת האגודה רק פה אחד או, למצער, ברוב מיוחס. 

4.        ההליך בפני בית המשפט המחוזי היה הליך מזורז ויעיל. האופציה עמדה  לפקוע, והיה הכרח בהחלטה מהירה. פסק הדין המפורט ניתן ביום 27.1.2011,  ארבעה  ימים לפני פקיעת האופציה. כתב הערעור הוגש לבית משפט זה למחרת היום. לבקשת המערערים, ולאחר שהמדינה הסכימה להמתין זמן קצר בעניין מימוש האופציה, ניתן בבית משפט זה, על ידי השופט ג'ובראן, סעד זמני המונע קבלת החלטה בעניין המרת  אשכול הנגב באשכול אחר ממחוז הצפון שלא ברוב מוחלט. התיק נקבע לשמיעה  בדחיפות ונשמע בפנינו ביום 9.3.2011. בנסיבות העניין, וגם נוכח פסק הדין המפורט שניתן בבית המשפט המחוזי, נאמר דברינו בקצרה.

5.        נחזור להליך שהתנהל בבית המשפט המחוזי. כזכור, טענה מרכזית של  המערערים הייתה כי ניתנה להם הבטחה מחייבת. מתצהירים שהונחו בפני בית המשפט המחוזי עלו גרסאות נוגדות. לפני אישור ההסכם במזכירות אגד והנהלתה, פנו נציגי  מחוז הצפון ליו"ר מזכירות אגד, מר גדעון מזרחי, וביקשו ממנו התחייבות כי ככל שאגד תעשה שימוש באופציה, לא תוצע חלופה לגבי אזור הצפון. המערערים, בתצהיריהם, טענו כי הבטחה זו ניתנה להם ועל כן הצביעו בעד ההסכם. אגד, מצידה, טוענת שלא הייתה כל הבטחה, אף שהייתה בקשה להבטחה כזו. בשל ההליך המזורז שהתנהל בבית המשפט המחוזי בהסכמה לא הייתה חקירה של המצהירים. בנסיבות אלה נמנע  בית המשפט המחוזי מקביעת ממצא שבעובדה בשאלה האם הייתה הבטחה. הוא השתית החלטתו על קביעה משפטית לפיה יושב ראש המזכירות אינו אורגן המוסמך ליתן הבטחה כזו, והמערערים ידעו זאת, כך שאין מקום לדבר גם על סמכות נחזית להבטיח. על כן, גם בהנחה שניתנה הבטחה, אין הדבר מונע בעד המוסדות המוסמכים של אגד להשתמש באופציה. במסקנה משפטית זו לא מצאנו כל פגם.

6.        טענתם העיקרית של המערערים הייתה כי את ההחלטה בעניין מימוש האופציה  להחליף את אשכול קווי הנגב ניתן לקבל רק פה אחד, ולחלופין ברוב מיוחס. בית   המשפט דחה את הטענה על שני אגפיה, ואין לנו אלא להסכים למסקנותיו.

7.        הטענה כי החלטה על המרת הקווים יכולה להתקבל רק פה אחד, מתבססת על הלכת פרי העמק (ע"א 524/88 "פרי העמק" - אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' שדה יעקב - מושב עובדים של הפועל המזרחי להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ, פ"ד מה(4) 529 (1991)(להלן: עניין פרי העמק)). בית המשפט המחוזי קבע כי בהחלטת אגד להפעיל את האופציה אין כדי לרדת לנכסיו הפרטיים של חבר אגד, ועל כן אין תחולה להלכת פרי העמק במקרה זה. אף לדעתנו אין הנדון דומה לראיה. ההחלטה - אם אכן תתקבל - איננה פוגעת בזכות הקניין של המערערים. לאגד עצמה אין זכות קניין בקווים (ראו: עניין אגד, בעמ' 709-710) וממילא אין זכות כזו לחבריה. ביטול הקווים, כפי שאגד נאלצת לעשות, אינו גורר ביטול חברות באגודה. גם הזכות לעבוד אינה נפגעת, לכל היותר יהיה צורך שחברי אגד מהצפון ייסעו אל מקום העבודה. גם עבור זמן הנסיעה זו הם יקבלו תשלום (אם כי לא פרמיות). אין המדובר בהפקעת רכוש כמו בעניין פרי העמק, בו ניסתה האגודה לחייב את החברים אישית בחובות האגודה.

8.        טענתם החלופית של המערערים היא שההחלטה צריכה להתקבל ברוב מיוחס משום שהיא "החלטה מיוחדת" כאמור בתקנה 12 לתקנות האגודות השיתופיות (רשויות האגודה), תשל"ה-1975 (להלן: תקנות האגודות השיתופיות (רשויות האגודה)). תקנה 12 קובעת:

12. (א) החלטה באסיפה כללית מתקבלת לפי קולות המצביעים והוא אף אם נקבע אחרת לעניין זה בתקנות האגודה; הרוב הדרוש מבין המצביעים הוא כפי שנקבע בפקודה או בתקנות שלפיה, ואם אין שם הוראה- כפי שנקבע בתקנות האגודה.

(ב) החלטה מיוחדת מתקבלת ברוב של לפחות שני שלישים מקולות המצביעים באסיפה. (ההדגשה אינה במקור - מ' נ').

(ג) במנין קולות המצביעים באסיפה כללית יובאו בחשבון רק קולות המצביעים "הן" או "לאו".

(ד) הוראות תקנה משנה (א) יחולו הן על הצבעה בהרמת ידיים והן על הצבעה בפתקים או בכל דרך אחרת.

(ה) החלטה שנתקבלה כדין באסיפה הכללית של האגודה תחייב את כל חבריה, לרבות אלה שנמנעו, שנעדרו או שהצביעו נגדה.

(ו) החלטה של האסיפה הכללית שעניינה הסכמה של חברי האגודה לפי סעיף 62 לפקודת מס הכנסה, יראו אותה כהסכמה של כל חברי האגודה לעניין הסעיף האמור.

9.        בתקנות האגודות השיתופיות אין הגדרה למונח "החלטה מיוחדת". ניתן ללמוד על פרשנותו של סעיף 12(ב) מתוך ההקשר. סעיף 12(א) קובע שהרוב הדרוש לקבלת החלטות באסיפה יכול שיקבע בפקודת האגודות השיתופיות, בתקנות האגודות השיתופיות, ואם אין שם הוראה, אזי יש ללמוד מהו הרוב הדרוש מתוך תקנון האגודה הספציפית.

            בעניינו, פקודת האגודות השיתופיות איננה מגדירה אילו החלטות דרוש שיתקבלו בדרך של החלטה מיוחדת. גם בתקנות האגודות השיתופיות לא הוגדר דבר. אין בנמצא כיום גם תקנות לדוגמא מהן אולי ניתן היה ללמוד למה הכוונה במונח "החלטה מיוחדת". תקנות לדוגמה לא הוכנו לענייננו על ידי הרשם (ראו: סמדר אוטולנגי אגודות שיתופיות דין ונוהל א 154 (1995)).

           מהאמור לעיל, עולה כי בדברי החקיקה הרלוונטיים המצוינים בסעיף 12(א) לא נקבע מהן סוגי ההחלטות אשר יש לקבל בהחלטה מיוחדת. על כן, יש לבחון את תקנון האגודה הספציפי. על האגודה לקבוע בתקנונה מהן ההחלטות המהותיות עבורה, בתחום פעילותה הקונקרטי, ולהגדירן כהחלטה מיוחדת או לקבוע שהחלטה דורשת רוב של 2/3 מהמצביעים. החלטה שלא הוגדרה כ"החלטה מיוחדת" או כהחלטה הדורשת רוב של 2/3 מהמצביעים, אינה דורשת רוב זה.  

10.      בתקנונים שונים של אגודות נוכל למצוא דוגמאות להחלטות שהוגדרו בתקנון כ"החלטות מיוחדות". כך, למשל, תקנון קיבוץ מעגן מיכאל מאפשר לשנות את הגדרת המושג "הכנסה", אותה נדרשים חברי הקיבוץ להעביר לקיבוץ, רק "בהחלטה מיוחדת" (רוב של שני שליש).